מי אני? מה אני?

יודעים מי אני?

'אני' זו אנייה, שיש בה אספסוף שלם. הרבה קולות, המולה. צבעים, שפות, וטיפוסים מפוקפקים ונכבדים
הים אינסופי, יש הרבה סערות ומפלצות ימיות, אבל גם על הסיפון. יש כאן מלאכים, שדים, נשמות, רוחות, גילוגולים ועיבורים. יש כאן שופטים, ילדים, גם ברי-דעת בוגרים, גם משוגעים ומטורללים. אף אחד לא יודע להיכן האניה מפליגה ולמה. בליל שפות בספינה, המון רעש ובלאגן.
אבל יש אחד שהוא מכיר את כל השפות, מתורגמן. אנו לא מסתרים בלעדיו. הוא קרא 'אני הקברניט' ושכנע בכך את כולם. אבל הוא רב-חובל פיראטי. הוא מדמיין שהוא רב חובל. כולם ממש לא יודעים לאן הוא מוביל, סביר להניח שלאבדון. כי הרב חובל שלנו הוא מדומיין. לפעמים הוא קם בבוקר ואומר אני הקיסר! לא רק שהוא מדמיין – הוא עצמו מדומיין, הוא משכנע כל אחד בשפה שלו, ואז הוא קיסר. באמת קיסר.
לקפטין שלנו יש מתחרה. הוא מין נביאה שקוראת לעצמה נשמה משיחית. היא קוראת לקפיטן 'עבד' או 'משרת שלי' ומבחינתה הוא רק המשמש שלה, הנהג האישי. לטענתה היא היחידה שיודעת לאן מפליגים, ולשם המדומיין צריך לשוט. אנחנו כאן לא יודעים מה לעשות, הנביאה באמת קדושה מאד, יש לה רוח הקודש, אבל קצת נביאת זעם לפעמים… המדומיין מלא קסם וכולם מתים עליו.

עוד שנה, ועוד שנה. אנו שורדים כאן.
וכך אנו מפליגים לנו אל הלא נודע.