קרוב בסמוך לחצות, עייף, רעב, ומוכה גורל, נכנס שלום לבר, התיישב וביקש משהו חזק. באיזה סגנון? שאל הברמן. בסגנון שמוחץ ת'ראש, ענה שלום.
המרזחן בשקט מיומן, העיף כהרף עין כוס מיד ליד, שהתמלאה באורח נס בקרחים, ויצק לצ'ייסר מעין נוזל צהוב-כתום בגון קולופוניום. אותה הריק שלום, שוט בחדא מחתא, ומעיו חמרמרו.
מכאן, באורו המתעתע של הבר, מתוך אפלולית צלליו, מעבר לערפילי עשן סיגרים, יושב שלום האומלל, כשרוי בטריפ רע, נתון בין חלום למציאות, עלוב נפש כמי שזה עתה הורד מן הצלב. בפרופילו המואר למחצה דמה במקצת לזומבי חצי-שקוף שזה הרגע ננזף על ידי השטן בכבודו ובעצמו. אכן, הלילה היה מבאס מאין כמוהו. נרדף כרגיל על ידי החיים עצמם, מצא עצמו נמלט מאליו לפינה שכוחה זו, מתוך אותה רוח אובדן, רבץ תחתיו כמו היה שתוי ובהה בטימטום נכחו מעבר לקיר עמוס המשקאות, מעבר לכתף המוזג שהרביץ בה בשעה פיהוק הגון מתוך שיעמום אינסופי.
בדיוק אז התיישב לצידו זר, מעין טיפוס מוצק, מבנה אתלטי, עוטה ברדס רכיבה, כששלום נאנח, פלט הזר בלי משים: מה לך. שלום: סתם יום זבל.
הזר הרים את כוסו שלו "רואה את זה? ג'ינג'ר אייל. אני לא שותה אלכוהול, אני אלכוהוליסט אנונימי. המשקה הזה, רואה אתה – הבט אל תחתית הכוס? צריך לערבב את זה, חייבים, צלול זה לא טוב. ממש לא. יש מבין?" שלום לא הבין מילה.
"אנחנו חונכנו שצריך טהרה, נקיות, אבל תמיד יש בפנים את כל המישקעים האלו, יש כאלו שמערבבים, וזה מרגיש נכון יותר, גם אם …זה לא נראה טוב…" שלום לא הבין.
"אוקיי, ואיך כל זה קשור ליום הדפוק שעברתי?" הזר חייך. "נו זה בדיוק העניין, אפילו שזה מרגיז לחשוב על זה כך… המישקעים צפו לך, זה לא שלא היו מקודם. אנחנו ממשיכים להאמין למה שמוכרים לנו. ראית פעם דבש או שמן קוקוס? יש איכותי ויש זבל. הזבל נשאר צלול, הטבעי נקרש בצורה גועלית. אדם רוצה להיות מעל הטבע, כמו אל, הוא שואב את הרעיון הזה מתרבות מסביב. אבל אתה אדם, לעזאזל. אתה מי שאתה, גם אם תתאמן כל היום, ישארו לך המשקעים הטבעיים, ולא תוכל לסנן את זה. זה חלק ממך. רק מה, נתנו לנו להאמין כאילו צריך להתבייש במי שאנו. אין שקר גדול מזה. החיים עצמם מציפים את המשקעים כל הזמן, ואנו מתאמצים להסתיר, לדכא. תחשוב על זה. הא, אני אגב מת על ג'ינג'ר-אייל…"
🍹
שלום לא ענה, רק קרא לברמן: עשה טובה, תן עוד שוט אחד.
אנימה 
כתיבת תגובה